מאת: עו”ד שמואל סעדיה
חוק הבחירות דרכי תעמולה תשי״ג מגביל את חופש הביטוי של המבקשים להיבחר לכנסת שהוא עקרון על בשיטתו. נפרט כעת את הוראות החוק החשובות לענייננו.
סעיף 2 לחוק הבחירות – דרכי תעמולה תשי״ג קובע, בי תקופת טרום־בחירות אורכה 90 יום כשבזמן זה קיים משטר פורמלי של תעמולת בחירות.
עו”ד שמואל סעדיה אומר כי חוק זה משלב שתי גישות נוגדות אך יחד עם זאת משלימות זו את זו:
- ריסון תעמולת בחירות על־ידי הגבלת התעמולה באמצעי התקשורת האלקטרוניים.
- העמדת כלי התקשורת האלקטרוניים הממלכתיים לרשות הרשימות המתמודדות לצורך שידורי תעמולה.
תקופה של 90 יום מהווה פרק זמן ארוך והנשיא בדימוס שמגר מתייחס לכך בבג״צ 869/92 זוילי נ׳ יושב־ראש ועדת הבחירות51, בציינו את הבעייתיות הנובעת מכך, שתקופה זו מכניסה את אמצעי התקשורת לתקופת צינון ארוכה.
סעיף 5 לחוק הבחירות – תיקון קובע איסור על תעמולה בשידורי רדיו או טלויזיה בתקופה של 60 הימים שלפני הבחירות וכן על שידור אירועים שמועמדים לכנסת ממלאים בהם תפקיד 30 יום לפני הבהירות.
עו”ד שמואל סעדיה: סוגיה זו עומדת לכאורה בניגוד לעקרונות היסוד בדבר חופש הביטוי, וחופש ההתאגדות ולצורך להבטיח את מימושה של הזכות היסודית להיבחר.
החוק לא מגדיר מהי תעמולת בחירות; בפסק־דין זוילי האמור אומר כב׳ השופט ברק (כתוארו אז) כי מדובר בבעיה סבוכה וכי היקף המונח מושפע מאורך תקופת הבחירות. אילו התקופה היתה קצרה במיוחד בית־המשפט היה מוכן להקפיד מאד על תעמולת הבחירות, אך מכיוון שאין זה כך לא ניתן להטיל סגר מלא ולכן בית־המשפט מנסה לאפיין את המקרים בהם מדובר באירוע חדשותי או בתעמולת בחירות. מדובר בשני עקרונות יסוד הרלוונטים לגיבוש תכלית החקיקה במקרה זה: עקרון היסוד העיקרי הוא חופש הביטוי המשתרע על כל ביטוי. ואשר מקבל משמעות מיוחדת לעניין הביטוי הפוליטי בכלל ולעניין הביטוי הפוליטי במועד בחירות בפרט. בעקבות בג״צ 372/84 קלופפר נווה 3׳ שר החינוך והתרבות52 נקבע, כי דמוקרטיה אמיתית וחירות הביטוי חד הן, והדבר נכון כל זמן פעולתה של צורת המשטר האמורה ובמיוחד בעת בחירות.
עקרון יסוד אחר המגבש את תכליתו של דבר חקיקה הוא עקרון השוויון. זהו ערך יסוד אשר בכל מדינה דמוקרטית שואף המשפט, מטעמים של צדק והגינות להמחישו. עקרון השוויון חל ביחסים בין בני אדם והוא מקבל דגש במיוחד בעת מאבקי הבחירות. משמעותו הבסיסית היא, כי לכל אדם יהיה קול אחד ומשמעותו הנוספת היא כי לכל מתחרה יהיה שוויון בסיכויי ההתמודדות על קולו של הבוחר. יחד עם זאת יש לזכור את העובדה, כי קיימות רשימות עשירות יותר ועשירות פחות, ולכן חופש הביטוי עלול להקנות למועמדים עשירים עדיפות כמו גם העובדה, כי השלטון נהנה מעדיפות על־פי האופוזיציה בהשתתפות באירועים מתוקשרים.
עו”ד שמואל סעדיה מוסיף: התכליות השונות העומדות ביסוד חוק הבחירות (דרכי תעמולה) מתנגשות אלה באלה, הרצון להבטיח את חופש הביטוי מוביל לצמצום האיסור על תעמולת בהירות ואף לשלילתו, לעומת זאת הרצון להבטיח שוויון בין המפלגות מוביל להרחבת האיסור על תעמולת הבחירות, שכן קיים החשש שמפלגות השלטון “ישתלטו” על אמצעי התקשורת בעת הבחירות.
מנקודת מבטו של חופש הביטוי יש לתת לדיבור “תעמולת בחירות” אותה משמעות שהבטיח מ פגיעתה בחופש הביטוי תהא מעטה ככל האפשר. על־כן נקבע בפסק־דין זה שלא כל ביטוי שיש בו בדי להשפיע על הכרעת הבוחר מהווה תעמולת בחירות.
כיום עם חקיקת חוקי היסוד, נהנות זכויות האדם ממעמד חוקתי כאשר פרשנות הוראות החוקים הקיימים תעשה לאור חוקי היסוד (ראה דברי השופט ברק בפסק־הדין ברע״א 3363/94 בנק המזרחי המאוחד נ׳ מגדל כפר שיתוף52*, שניתן ביום 9/11/95 (טרם פורסם)), אך מכיוון שבאן עסקינן בשתי זכויות יסוד הרי שמדובר באיזון אופקי (כלשון כב׳ הנשיא, השופט ברק) ועל־כן נראה, כי האיזון שעשה בית־המשפט בפרשת זוילי לא ישתנה בהיותו משקף את האיזון הראוי.
מתוך הספר “הזכות לבחור ולהיבחר” מאת עו”ד שמואל סעדיה.
