מאת: עו”ד שמואל סעדיה.
סעיף ו8(א) לחוק הבחירות לכנסת קובע את אחוז החסימה. עד לתיקון התשנ״ב, היה אחוז החסימה 1%. מאז התיקון עלה אחוז החסימה ל־1.5%. הכוונה היא, שרשימה שקיבלה פחות מ-1.5% מסך כל הקולות הכשרים – לא יהיה אף אחד מחבריה חבר כנסת. למעשה, אלמלא היה אחוז חסימה, די היה ב־0.83% מן הקולות הכשרים כדי לקבל “מנדט”, היינו, כדי שהעומד בראש הרשימה יהפוך לחבר כנסת. מדוע, אם־כן, ראה המחוקק צורך לקבוע אחוז חסימה הגבות משיעור זה ואף להעלותו מאחוז אחד לאחת וחצי?
עבור אותם אנשים שנתנו קולותיהם לרשימות, שלא עברו את אחוז החסימה, לא מתקיים העקרון של “לכל אחד קול אחד” ובכך נפגע למעשה עקרון ה״שוויון”. לא זו בלבד שהם אינם “מיוצגים” וקולם לא שותף בחיזוק הרשימה אותה העדיפו, אלא קול זה, יחד עם שאר הקולות יורד לטמיון והעודפים, יחולקו בין הרשימות שעברו את אחוז החסימה, וכפי שראינו לעיל – בעקבות חוק בדר-עופר, ישנה עדיפות לסיעות הגדולות בקבלת הקולות העודפים. עולה מכך, שקולו של הבוחר מקבוצת הקולות העודפים משמש עזר לרשימה, שכלל לא בחר בה. נראה לנו, כי בכך יש משום אי־צדק ועיוות רצון הבוחר ואולי עדיף היה שקולות אלו ייצאו ממעגל חלוקת המנדטים. היינו, שקולות אלה לא יקבלו כל ביטוי בתוצאות הבחירות, מאשר יחולקו לסיעות שלא בהן בחר הבוחר. ברי לנו, כי קשה ביותר להעלות על הדעת שיטה כלשהי, שלא יהיו בה קולות עודפים, בעצם קיומם של קולות עודפים וודאי שבאופן בו הם משמשים כעזר בידי סיעות שלא עבורן יועדו, ישנו אי־צדק רב; אם כי מדובר באי־צדק שהוא הכרחי ומתחייב מן השיטה היחסית- ארצית, יחד עם זאת, אין זה אי־צדק שיש להשלים עימו כפי שהוא, אלא יש לצמצמו ככל האפשר. ברי, כי הגדלת אחוז החסימה החריפה אי־צדק זה (אם כי להגדלה זו יתרונות משלה).
מעבר לכך, נוסיף, כי אחוז החסימה פוגע אף בעקרון היחסיות. היחסיות פירושה, ששיעור הייצוג של רשימה בכנסת הוא כשיעור הקולות הכשרים שקיבלה. הלכה למעשה, לא נשמר לחלוטין עקרון היחסיות, בין היתר בגלל אחוז החסימה.18
בכל זאת, נראה, כי ישנה חשיבות רבה לקיומו של אחוז החסימה. הוא מסייע בהפחתת מספרן של סיעות יחיד, המהוות, פעמים רבות, “לשון מאזניים” ומקור לסחטנות פוליטית. נראה לא סביר, כי בידיהן של סיעות אלו ירוכז כוח כה רב.
מכל המקובץ לעיל עולה, כי יש לאזן בין העקרון לפיו החיים הפרלמנטרים צריכים להתנהל על מי מנוחות באופן שתמצאנה כמה שפחות סיעות יחיד, לבין העקרון לפיו אין לפגוע בשוויון וביחסיות, כפי שנקבעו בסעיף 4 לחוק יסוד: הכנסת. יתכן שבהעלאת אחוז החסימה הופר איזון זה.
היות ואחוז החסימה פוגע בעקרון יחסיות הבחירות, כפי שהראנו לעיל, נרצה לוודא, כי סעיף 81(א) שהתקבל בכל שלבי החקיקה (למעט הקריאה הטרומית) ברוב של חברי הכנסת, היינו, על־ידי 61 חברי כנסת לפחות.
לדעת המחבר יש מקום לבחינת השאלה האם לא ראוי לדרוש רוב של סיעות הבית במקום להסתפק ברוב של חברי הכנסת; אם כי דרישה זו עלולה לפגוע או למצער להקשות על אופן תפקודה של הכנסת.
קטע זה נלקח מתוך הספר “בחירות – הזכות לבחור ולהיבחר” מאת עו”ד שמואל סעדיה.
