מאת: ד”ר עו”ד שמואל סעדיה.
עד כה עסקנו בסעיף 6א לחוק יסוד: הכנסת, המטיל הגבלה על זכותו של חבר הכנסת להיבחר לכנסת הבאה. עם זאת, חשוב להדגיש, כי אנו רואים בדיון בסוגיה זו חשיבות שהיא מעבר להגבלת זכותו של אדם להיבחר בגין אקטים מסויימים שביצע בעת כהונתו כאחד מנבחרי העם. חוק היסוד: הכנסת (תיקון מס’ 12), התשנ”א 1991, הביא עמו מלבד סעיף 6א הנ”ל סעיפים נוספים, שרובם מטילים הגבלה זו או אחרת על חברי כנסת – לאו דווקא הגבלות על זכותם להיבחר כי אם הגבלות על דרך כהונתם. בחרנו בכל זאת לעסוק אף בסעיפים אלו, וזאת לא משום שיש בהם הגבלות על הזכות להיות מועמד, אלא משום שיש בהם הגנה על זכות הבחירה של האזרחים.
הזכות לבחור, כך אנו סבורים, היא זכות רחבה שבדמוקרטיה מתוקנת חייבים לייחס לה משמעות אמיתית ומהותית. אין המדובר בזכות האזרח לומר את דברו בעניין רשימת המועמדים אותה הוא מעדיף ותו לא, אלא לזכות זו ישנן זכויות נלוות כגון הזכות שחברי הכנסת לא ישימו לקלס את דברו של האזרח.
כך ניתן לדעתנו לראות בשיטת הבחירות בישראל, כמקנה זכויות מסוימות לבוחר. עקרון יחסיות הבחירות מבטיח לאזרח זכות שדעתו תיוצג, וזאת למעט אותם שיקולים המצדיקים פגיעה בזכות זו של האזרח, כגון אלו המצדיקים קיומו של אחוז החסימה ואלו המצדיקים את שלילת הזכות להיבחר (ובהם כבר דנו בחיבור זה). העובדה שהבחירות אינן אישיות, כי אם הבחירה היא ברשימת מועמדים, מקנה יחד עם עקרון היחסיות (ויתכן אף כי גם עקרון השוויון), זכות לאזרח הבוחר, שחברי הכנסת לא ישתמשו בקולו באופן שיעבירו אותו מן הסיעה בעדה הצביע אל סיעה אחרת (מובן שכל האמור הוא למעט כל אותם השיקולים סביב חלוקת הקולות העודפים כפי שהם עולים מחוק “בדר-עופר”, שנדון בהקשר של היות הבחירות שוות). על אותה פריפריה של הזכות לבחור, במובנה הרחב, בא להגן חוק יסוד: הכנסת (תיקון מס’ 12). נמשיך לדון באותו תיקון לפרטיו.
קטע זה לקוח מתוך הספר “בחירות – הזכות לבחור ולהיבחר” מאת ד”ר עו”ד שמואל סעדיה.
