מאת: עו”ד שמואל סעדיה
לפי סעיף 7(7) ו־7(8) לחוק, ההגבלה חלה גם על מי שהוכרז פסול דין על-ידי בית-המשפט או על מי שהוכרז פושט רגל על-פי פקודת פשיטת הרגל (נוסח חדש), תש״ם-1980. אולם אם ניתן לו צו שחרור החלטי או צו המבטל את ההכרזה, משום שחובותיו שולמו במלואם, יוכל להיכלל ברשימת מועמדים רק כעבור שנתיים ממועד מתן צו השחרור ההחלטי או הצו המבטל.
פסלותו של אזרח לכהן כמועמד לרשות מקומית, בשל כך שביום הגשת רשימת המועמדים הכוללת את שמו לפקיד הבחירות לא עברו שנתיים ממועד הצו שביטל את ההכרזה, נדונה ב־ע״ב 4/73 יצחק טריקי ואח׳ נ׳ פקיד הבחירות.28 הערעור הוגש לבית-המשפט המחוזי בהתאם להוראות סעיף 42(א) לחוק הבחירות לרשויות המקומיות, על סירובו של פקיד הבחירות לאשר למבקש להירשם כמועמד ברשימת המועמדים בבחירות למועצת הרשות המקומית שדרות.
סירובו של פקיד הבחירות לאשר את המועמדות של המבקש נסמך על תיקון בסעיף 7 לרווק הבחירות לרשויות המקומיות. לפי תיקון זה, הכלול בפסקה (8) שהוספה לסעיף 7 האמור, אדם אינו זכאי להיכלל ברשימת מועמדים ולהיבחר כחבר מועצה, אם ביום הגשת רשימת המועמדים הכוללת את שמו לא עברו שנתיים ממועד הצו המבטל את הכרזתו כפושט-רגל. המבקש טען, כי התיקון בחוק הבחירות לרשויות המקומיות, שעליו הסתמך פקיד הבחירות כשפסל את מועמדותו של המבקש, היינו כי טרם עברו שנתיים מאז ניתן הצו המבטל את הכרזתו כפושט-רגל, פורסם לאחר שניתן הצו המבטל את הכרזתו כפושט-רגל. משמע, פקיד הבחירות החיל את הוראות החוק רטרואקטיבית ועשה בו שימוש שלא כדין.
בית-המשפט דחה טענה זו בנימוק שהבחירות היו אמורות להתקיים במועד מאוחר ממועד קבלת החוק. ואשר-על-כן, סבר בית-המשפט שאם כי הנימוק לשימוש בחוק אירע לפני שהחוק נתקבל, אין לראות בכך הפעלה רטרואקטיבית של החוק, שכן יישומו של החוק, היינו הבהירות עצמן – היו אמורות להתקיים מלכתחילה לאחר תהילת תוקפו של החוק.
מענת אחרת של המבקש נגעה לתקפותו של התיקון בחוק בכל הקשור למניעים לקבלתו בכנסת. המבקש טען, שהתיקון בחוק הוא פרי יוזמתו של חבר הכנסת יהונתן יפרח, שהתכוון למנוע מהמבקש להתמודד נגדו בבחירות למועצה הרשות המקומית. בית־המשפט לא שלל אפשרות זו וקבע שאם אמנם יש דברים בגו, יש בכך טעם לפגם. יחד עם זאת, בית־המשפט קבע כי שומה עליו לקיים את החוק, “יהיו המניעים לחקיקתו אשר יהיר. מעיון בהצעת החוק שפורסמה בה״ח 20,1030, לחודש נובמבר 72, מתברר כי הצעת החוק אבן היתה של חבר כנסת יהונתן יפרח. בדברי ההסבר להצעתו הבהיר, כי בדומה להוראה הקיימת בסעיף 7 לחוק הבחירות לרשויות המקומיות (לפיה מי שחוייב בעבירה שיש עמה קלון תו! חמש שנים שקדמו ליום הגשת רשימת מועמדים, לא יוכל להיכלל ברשימה זו), מוצע לקבוע, “במגמה להבלטת יושר דרכם של אנשי ציבור, כי מי שהוכרז כפושט־רגל לא יהיה זכאי אף הוא להיכלל ברשימה”.
הנמקה זו מסבירה את עמדת בית־המשפט, אשר לא שלל את האפשרות .שהצעת החוק “נתפרה” על המבקש ואף השיגה, בסופו של דבר, את התוצאה; לדבריו, אם מציע החוק מצא לנכון לדאוג להוספת התיקון לסעיף 7 לחוק הבחירות לרשויות המקומיות נימוקים של “׳הבלטת יושרם של אנשי־ציבור”, האם לא היה מוצא, בנקודה זו, כר נרחב יותר להתהדר בו, על-ידי החמרת ההגבלות בסעיף 7 (6) לחוק הבחירות לרשויות המקומיות, והחלת סעיף זה גם על עבירות פליליות נוספות שיש בהן קלון?
קטע זה נלקח מתוך הספר “בחירות – הזכות לבחור ולהיבחר” מאת עו”ד שמואל סעדיה.
